אַחֲרֵי
מוֹתִי
לזכר
N.
אַחֲרֵי
מוֹתִי
סִפְדוּ
כָּכָה לִי:
"הָיָה
אִישׁ –
וּרְאוּ:
אֵינֶנּוּ
עוֹד;
קֹדֶם
זְמַנּוֹ מֵת
הָאִישׁ
הַזֶּה,
וְשִׁירַת
חַיָּיו
בְּאֶמְצַע
נִפְסְקָה;
וְצַר!
עוֹד
מִזְמוֹר
אֶחָד
הָיָה-לּוֹ –
וְהִנֵּה
אָבַד
הַמִּזְמוֹר
לָעַד,
אָבַד
לָעַד!
וְצַר
מְאֹד! הֵן כִּנּוֹר
הָיָה-לּוֹ –
נֶפֶשׁ
חַיָּה וּמְמַלְּלָה,
וְהַמְשׁוֹרֵר
מִדֵּי
דַבְּרוֹ בוֹ
אֶת-כָּל-רָזֵי
לִבּוֹ
הִגִּיד לוֹ,
וְכָל-הַנִּימִין
יָדוֹ
דוֹבְבָה,
אַךְ
רָז אֶחָד
בְּקִרְבּוֹ
הִכְחִיד,
סְחוֹר
סְחוֹר
לוֹ
אֶצְבְּעוֹתָיו
פִּזְּזוּ,
נִימָה
אַחַת
אִלְּמָה
נִשְׁאֲרָה,
אִלְּמָה
נִשְׁאֲרָה
עַד-הַיּוֹם!
וְצַר
מְאֹד, מְאֹד!
כָּל-יָמֶיהָ
זָעָה נִימָה
זוֹ,
דּוּמָם
זָעָה,
דּוּמָם
רָעֲדָה,
אֶל-מִזְמוֹרָהּ,
דּוֹדָהּ
גּוֹאֲלָהּ,
כָּמְהָה,
צָמְאָה,
עָגְמָה,
נִכְסְפָה,
כַּאֲשֶׁר
יֶעְגַּם
לֵב לַמְזֻמָּן
לוֹ;
וְאִם-הִתְמַהְמַהּ
– בְּכָל-יוֹם
חִכְּתָה-לּוֹ
וּבִנְהִימָה
טְמִירָה
שִׁוְּעָה-לּוֹ
–
וְהוּא
הִתְמַהְמַהּ
אַף לֹא-בָא,
אַף
לֹא-בָא!
וְגָדוֹל
מְאֹד, מְאֹד
הַכְּאֵב!
הָ
יָ ה
אִישׁ –
וּרְאוּ: אֵ י
נֶ נּ וּ עוֹד,
וְשִׁירַת
חַיָּיו
בְּאֶמְצַע
נִפְסְקָה;
עוֹד
שִׁיר
מִזְמוֹר
אֶחָד
הָיָה-לּוֹ,
וְהִנֵּה
אָבַד
הַמִּזְמוֹר
לָעַד,
אָבַד
לָעַד!"
חיים
נחמן ביאליק
/ תרס"ד