ונתחיל מחדש......
ערב השנה המתחדשת הפניתי שאלות ל – 6 מאנשי הישוב.
שאלתי איך את/ה רואה את החיים בישוב וציין את איחוליך לישוב לקראת השנה החדשה.
אני מביאה את דברי התושבים:
אמנון זלינגר
אני יליד 1943 , נשוי לאליז, אב ל – 4 וסב ל – 3.
הורי הגיעו לכפר מנחם מקיבוץ "אל גביש", שליד רעננה, שלפי צו התנועה, עבר כולו לכפר מנחם. אני נולדתי בדרך – אמי יצאה מ"אל גביש" עברה בבילינסון, ילדה אותי וכך הגענו שנינו לקבוץ (באוטובוס ועגלות).
הייתי שותף לצוותים שונים, שטיפלו במשך השנים בעניין השכונה הקהילתית, שלימים שונה שמה להרחבה.
בתפקידי, כמזכיר, הייתי גם אחד החותמים על ספרי החוזה עם התושבים. לא קראתי את כל הסעיפים, בטרם חתימה, אולם הדברים העיקריים, שעמדו בפנינו ובפני רוב חברי הקבוץ היו – שמירה על הישוב, שכקיבוץ קשה היה לשמור על המשך קיומו, עקב עליה בגיל הממוצע, קיטון מספר החברים ועזיבה מסיבית.
החזון היה – בניית הרחבה קהילתית, כאשר הקהילה תהיה משותפת – קבוץ והרחבה.
כמובן,שגם עניין הרווח הכספי שיחק תפקיד.
וכמו תמיד, המציאות קשה יותר מהחזון. אנשי ההרחבה אינם עשויים מיקשה אחת וסיבות הגעתם לישוב אינן תואמות תמיד את כוונות הקבוץ לקליטתם. לכן, כנראה ההגשמה תיקח יותר זמן.
אני מלא הערכה לאותם אנשים, שעוסקים בבעיות המורכבות, הכרוכות בהקמת קהילה, כה שונה.
בדיעבד, יש כאלה בקבוץ הישן, החושבים, ש – 150 בתי אב זה גדול עלינו. וההשתלבות לא תתממש לעולם.
לדעתי, עם רצון טוב משני הצדדים וקצת ויתורים, נצליח ליצור קהילה משותפת, שתהיה לטובת כולנו ותענה על האינטרסים של כולם.
איה פינקוס
אמא של גיל (בת). בת קבוץ וחברת קבוץ. מנהלת הכולבו בישוב.
אני מאוד שמחה, שקמה לנו שכונה. הרחבת הישוב נותנת עתיד לישוב ולבית שלנו.
אני מאמינה, שלמרות הקשיים נגיע ליצירה של חיי קהילה טובים, שיהיו בהם חיי תרבות ואופי קהילתי.
אני נפגשת בכולבו עם רבים מתושבי השכונה ואני מתרשמת, שהרוב המוחלט של תושבי השכונה רוצים, שיהיה טוב, רוצים לחיות במקום נעים. מקום נעים, זו לא רק הגינה – אלו הם חיי התרבות והחגים הנבנים בעיקר לילדים.
אני מאמינה, שהיצירה הקהילתית מתחילה מהחינוך והתרבות, שיביאו ליצירת קשרים בין אישיים בין אנשי "שתי הקבוצות". אני פוגשת אנשים נעימים וחושבים.
אני מצפה ורוצה, שתהיה הרבה סבלנות, הרבה הקשבה והרבה אמפטיה בין האנשים מ"שני הצדדים".
אני מאמינה, שסבלנות והקשבה ישתלמו לכולם - שנהיה מסבירי פנים ומקבלי האחר, שנראה את החיוב ונקהה את הפחד.
אורנית שגיא דקל
אני אחות מזה 14 שנה בבית חולים בילינסון. אמא לשתי בנות, נשואה למעוז.
אני חושבת, שהתהליכים בישוב, אינם מתנהלים בצורה נכונה, והחלטות לגבי נושאים שחשובים לכל אחד מאתנו מתקבלות באופן לא תקין.
הטיעון, שנערכו בחירות דמוקרטיות לוועד לא מספק – עדיין יש נושאים, שחשובה בהם דעתו של כל תושב ותושב.
אני מתכוונת בעיקר לקבלת החלטות בתחום החינוך. העברת החינוך לישוב נעשתה באופן לא דמוקרטי.
ההחלטה על העברת החינוך, הייתה צריכה לחכות מספר שנים, עד שההרחבה תאויש. ההחלטה התקבלה, כשהיו בהרחבה רק מעט תושבים ונתקבלו עבורנו החלטות עם משמעויות ארוכות טווח, בלי ששותפנו בהן ובדיונים על חזון החינוך.
במצב הנוכחי, לא כל תושבי ההרחבה יכולים ליהנות משרותי החינוך של הישוב.
בישוב חסרות הזדמנויות וערוצי תקשורת. נשארה כמעט רק האפשרות לתקשורת אינטרנטית, אשר ממנה נפגעים תושבים, אשר צריכים להפנים, כי זו דרך לגיטימית, שאין כוונתה לפגוע. אשמח אם תתפתחנה דרכי תקשורת נוספות, שתאפשרנה הכרות וגיבוש.
מתבקש, שייעשה בישוב תהליך של הכרות וגיבוש, שייעשה ע"י גורם חיצוני.
חשוב לי לציין, את הערכתי על תרומתה הרבה של דלית (כיו"ר הנהלת הישוב) לתהליכים ולהדברות בישוב.
אני מאחלת שנה טובה, שנה של שיתוף בכל התחומים. חשוב שתיווצר תשתית לשיתוף ושכולם יוכלו להיות חלק מהקהילה.
שי בר
ש:שי ספר קצת על עצמך ומדוע בחרתם להתיישב בכפר מנחם ?
ת:אני בן 36 נשוי לאוריאן +4, יליד כפר סבא טייס בחברת תעופה ויזם.
הגענו לישוב, מתוך השאיפה שלנו למצוא מסגרת התיישבותית קהילתית, שיש בה אווירה כפרית, נוף כפרי וקהילה פעילה.
שי פרש יריעה רחבה ודבריו מובאים כתשובה לשאלות:
ש:מהם רשמיך משלב הבניה ומתהליך קליטתך ביישוב ?
ת:אני חושב, שהתיישבות בהרחבה של כפר מנחם, זו הגשמה קולעת של השאיפות שלנו, לשמחתנו התקבלנו ליישוב בחום גם על ידי תושביו הוותיקים (חברי הקיבוץ)
וגם ע"י תושבי ההרחבה. מאוד התרשמנו מהמעורבות האכפתיות והרצון של כולם לקחת חלק בתהליך ההתהוות של הקהילה.
חווית הבניה הייתה חיובית ביותר. ליוו אותנו אנשי מקצוע נפלאים. עבורנו תכנון ביתנו ובנייתו הלכה למעשה היוו חלק חשוב במימוש החלום שלנו, ביצירת האווירה המשפחתית, ובחיבור למקום שלו אנחנו קוראים היום בית.
ש:מה היא דעתך לגבי הקשיים והאתגרים שצפונים בתהליך הקהילתי של הישוב ?
ת:ברור לי, שקליטה בישוב ויצירת קהילה מגובשת זה דבר, שלוקח זמן ומצריך סבלנות ולמידה הדדית אחד את השני.
לדעתי קהילה מגובשת מבוססת על מפגש בלתי אמצעי בין אנשים ויצירת קשרים.
הגישה שלי לתהליך הקהילתי היא מאוד פרגמאטית, אני לא מאמין בסיסמאות, אלא חושב שערכים משותפים ומכנה משותף הם תוצאה של התקרבות והתחברות המתפתחים משכנות טובה, כבוד הדדי והרצון לשתף פעולה.
ש:מה לדעתך מבדיל ישוב קהילתי מצורת התיישבות אחרת ?
ת:אני חושב, שלישוב קהילתי יש ערך מוסף, כי האנשים מגיעים אליו בכוונה לקחת חלק בקהילה פעילה ותוססת במגוון נושאים כגון תרבות חינוך ספורט. הערך המוסף עבורי מתבטא באיכות החיים במקום בו אני גר.
ש:האם הופתעת מהפערים שמתגלים בציפיותיהם של אנשים שונים מהקיבוץ ומההרחבה ?
ת:אני חושב, שרוב האנשים מעוניינים באותה מטרה והיא ישוב מוצלח, המשמש מודל לקהילה, שהתפתחה מקיבוץ ליישוב קהילתי .
יש אין ספור בעיות בתהליך שכזה. אין דרך קלה ליצור השתלבות של שתי הקבוצות לקהילה אחת. זה מצריך זמן והשקעה ובסבירות גבוהה, בדרך יתגלו אי הבנות קשיים ואולי גם עימותים.
הבעיות הן אינן המהות, אלא משוכות שצריך לעבור בדרכנו למטרה.
המערכת האגודתית והקהילתית, נמצאת בשלבי בניה. יש הרבה עשייה הקשורה להקמת מערכות אלו ויתכן וזה מיצר גודש, הפוגע בתחושת השיתוף בקבלת ההחלטות. צריך לעשות כל מאמץ לשפר את התקשורת, ולמצוא את הדרך בה כל אחד יוכל לבטא את דעותיו.
אני מאוד אופטימי. האופטימיות מסתמכת על ההכרות האישית שלי עם אנשים בקיבוץ ובהרחבה.
ש:מה אתה מאחל ליישוב לרגל השנה החדשה ?
ת:אני מאחל לכולנו שנה של שכנות טובה וגאווה ביישובנו כפר מנחם.
רוני גרניט
אני נשואה לזהר ואמא לאופיר בן 4.5 שנים ולאורי בן שנתיים.
למדתי הנדסה סביבתית וההתמחות שלי הייתה במים ושפכים. אני עובדת במשרד הבריאות, כמהנדסת איכות מים ומאוד אוהבת את העבודה שלי.
אני חיה בישוב 9 חדשים והצטרפתי לוועדת קליטה. לאור הניסיון שלי וחוסר הידע שהיה לי, כשנקלטתי, היה לי חשוב, לתת למשפחות הנקלטות כלים להסתגלות.
אנחנו מאוד מרוצים מחיי הקהילה והתרבות בישוב. זה בעצם ישוב חדש, הנבנה יחד, ע"י אנשי הקבוץ וההרחבה.
הצוותים המשותפים (לחברי הקבוץ ואנשי ההרחבה) בחינוך, בתרבות ובקליטה – גורמים להכרות, קרבה וקשר בין האנשים ומעניקים הרגשת שייכות.
לא תמיד מגיע מידע מלא לכל התושבים ולכן מתעוררות התנגדויות.
אני מתרשמת, שהאנשים בהרחבה אכפתיים ורוצים בהצלחת הישוב.
איחולי לאנשי הישוב – בריאות, סובלנות והשתתפות בחיי הקהילה.
יאיר שרון
ברכה לחג
נולדתי, גדלתי והתחנכתי בכפר מנחם במשך 21 שנים, עזבתי את הקיבוץ אחרי השחרור מצה"ל וחזרתי לפני כשנה וחצי, עם בת זוגי, אור ובננו אסף. כיום אנו מתגוררים בשכירות ביישוב ומקווים לבנות כאן את ביתנו בעתיד הקרוב.
כשחזרתי לכאן אחרי היעדרות של כעשר שנים, מצאתי יישוב שונה מאד ממה שהכרתי. ולטובה. מאחר ואינני חבר קיבוץ ומטבע הדברים פחות מעורב בתהליכים ובתמורות שהתחוללו בקיבוץ בשנים באחרונות ארצה לציין דווקא את נקודת המבט שלי על התחום החברתי. מאז שחזרתי הייתה לי הזכות לקחת חלק בכמה פרויקטים חברתיים כמו פיסול סביבתי-קהילתי, הכנת חגים, חברות בועדת תרבות, כתיבה של חלקים ממופע סיום שנת ה- 70 ועוד, והתחושה שלי היא שגלגל ההתנדבות והעשייה המשותפת של פעם מתחיל לחזור על עצמו. השינוי לא קורה ביום בהיר אחד, אבל אני מרגיש היענות גדולה מאד מהציבור ורצון אמיתי להיות שותף למהלכים החברתיים שנעשים כאן. ישנה הרבה עשייה קהילתית ותרבותית, יש כאן אוכלוסיה צעירה ומבוססת שכיף לי להיות חלק ממנה, יש כאן חופש מאד גדול להיות מי שאתה ולעשות מה שאתה מרגיש ורוחות ליברליות מנשבות בשבילים. מבחינתי זה השינוי האמיתי ובאופן אישי אעשה את הטוב ביותר שאני יכול על מנת להשפיע לטובה על היישוב שלנו ולהמשיך להוות חלק אינטגרלי בפסיפס החברתי העשיר והצבעוני שנוצר כאן.
לשנה הקרובה אאחל לקיבוץ בהצלחה בהמשך התהליכים הכלכליים והחברתיים המורכבים כל כך שהוא עובר ולתושבים באופן אישי אאחל, שנמשיך להיות כמו הסיני העני ההוא, ששתל בגינה שלו גרגיר של אורז ולידו זרע של פרח. וכששאלו אותו למה לבזבז כסף על פרח הוא אמר, שהוא שתל את האורז, כדי שיהיה לו ממה לחיות, ואת הפרח, כדי שיהיה לו בשביל מה לחיות.
חג שמח,
הביאה לדפוס:יהודית אפרתי