חסר רכיב

עלון 170 ראה"ש, ספטמבר 2009

18/09/2009
עלון ראש השנה

גליון מספר 170

ערב ראש השנה התש"ע, ספטמבר 2009

 

 

אחד בתשרי הוא "ראש השנה לשנים, לשמיטין וליובלות, לנטיעה ולירקות"

(משנה ראשונה מסכת ראש השנה פרק א')

שמו של חודש תשרי – כמו  שמות החודשים האחרים – הגיע אלינו מבבל. המילה תשרי באה מהמילה הארמית "תשריתו",

שפירושה התחלה ואמנם בלוח העברי, הנהוג כיום, מציין תשרי את תחילת השנה.

באחד בתשרי מסתיים ומתחיל מחדש מחזור הימים, השבועות והחדשים של השנה.

אחד בתשרי נקבע כמועד למניית הזמן, משום שהוא נחשב, כיום הציון לבריאה – ראשית היות העולם וראשית היות האדם.

במסורת היהודית נחשב א' בתשרי, כיום המלכת האלוהים על האנושות. לפי אחת המסורות, המובאת בתלמוד,

האדם הראשון נברא בראש השנה, חטא בחטא עץ הדעת ונדון ע"י האלוהים, על מעשיו. מאז נקבע יום הדין לעולם

ביום זה וגם יום הדין של כל יחיד מישראל.

לפי המסורת, נדון האדם בראש השנה על מעשיו, בשנה החולפת ונקבע דינו בשנה החדשה.

המצווה העיקרית של ראש השנה היא:שמיעת התקיעה בשופר. קול השופר נועד לפאר את המלכת האלוהים על האנושות

ולהתחבר אל המימד הרוחני במציאות.

התקיעה בשופר גם מזכירה את מעמד הר סיני ומעוררת את ההתעוררות לתשובה.

 

עם פרוס השנה החדשה אנו מקווים לטוב ומברכים ומתברכים שתהא השנה המתחדשת שנה טובה. נאחל,

שתודבר הסכנה האירנית, שנצליח לנהל את הסכסוך עם איובינו ותמנע מלחמה ונזכה לשקט ונקווה,

שגלעד שליט ישוב הביתה.

שהצמיחה והשגשוג ישובו והאבטלה תצומצם בעולם, בארץ ובישוב על משפחותיו.

נקווה, שבחברה הישראלית יפחתו הפשיעה, השחיתות, האלימות והגזענות ויצומצמו הפערים בין המגזרים השונים..

וליישובנו נאחל, שנדע להוציא מעצמנו קצת יותר ובשלבים קשים לא לוותר.

שנשמע צלילים של שלווה ונשתכר מריח הפריחה בביתנו הכפרי.

שתהא שנת התש"ע שנת בריאות, יצירה והתפתחות לכולנו!

 

 


 

 

שנה טובה לכולם,

 

ראש השנה הוא מועד, בו מטבע הדברים, עוסקים בהתחלות, בהתחדשות ואיתן מגיעות ברכות ואיחולים.

התחלה מביאה עימה ציפיות, שאיפות ואפשרות לשים את היום יום קצת בצד ולהאמין, שעכשיו יש את האפשרות

להתחיל שוב, לבנות משהו שיהיה קצת אחרת.

 

נדמה לי אצלנו, ברמה היישובית, היום יום שלנו בנוי מהתחלות – תושבים חדשים, נוהלים חדשים,

הגדרות חדשות, יחסים חדשים, ציפיות, תקוות, שאיפות, סקרנות והתחדשות בתחומים רבים, שברמה הקיבוצית

היו ברורים ונעו בתוואי ברור ועכשיו נבחנים, נבדקים ומתנסים מחדש.

כל אלה מביאים איתם את ההתרגשות מהיכולת לעשות יותר טוב, יותר נכון , יותר מתאים, להגשים תפיסות ומאווים

שהיו בנו , עם ההתרגשות באה גם  התקווה והציפייה .......

 

כשנגמר החג ומתחילה השנה חוזרים למסלול הרגיל, לשגרה. כל ההבטחות והאיחולים, שאיחלנו לעצמנו זזים קצת

הצידה ומפנים את מקומם לתפיסות הרגילות, למוכר ולידוע, בו יש הרבה חידוש וריגוש, אך גם הרבה יותר יציבות ובטחון.

 

ברמה היישובית אנו עוד לא שם- גם כאשר יחלוף החג נשאר עוד בהתחלה בהתרגשות ובציפייה.... לא בטוח שזה קל.

זה בטח פחות ברור, אך יש בזה את היופי, שלא יחזור על עצמו בהקמת יישוב מתחדש, המורכב משתי אוכלוסיות,

דומות ושונות, שהחליטו כי הן רוצות לחיות יחד!.

 לא כל משפחה ולא כל פרט זוכה להיות חלק מתהליך מרתק כזה וכל אחד ואחד בוודאי יכול ללמוד על עצמו ועל

משפחתו מהי עבורו אותה התחלה, היכולת להיות חלק מעיצוב הדרך, המלווה בהרבה תסכול וויתור וויכוח,

לצד רגעי התרוממות רוח וסיפוק.

 

במהלך השנה האחרונה (ואף בתקופה קצרה יותר...) קלטנו משפחות חדשות רבות ליישוב כמו כן במהלך

השנה נעשית פעילות רבה להגדרת והסדרת מוסדות היישוב, כישות עצמאית וממוסדת. פעילות זו הביאה

לתוצאות רבות. ביניהן, נבחר ועד ראשון, שעובד בצורה רציפה ומסודרת, לגיבוש מדיניות יישובית בתחומים

שונים. כמו כן קמו מוסדות יישובים נוספים:  מנהלת חינוך, אשר מובילה את מערכת החינוך ו. תרבות וקהילה,

אשר שמה לנגד עיניה, את הובלת פיתוח התרבות כתרבות יישובית , ו. בקורת נבחרה זה עתה והוקם צוות

העוסק בתשתיות ופיתוח.

הנהלת החשבונות הופרדה מהנהלת החשבונות הקיבוצית ומרבית העובדים, אשר עובדים במערכות

היישוביות מועסקים על ידי האגודה.   

יש לציין, כי היישוב גם ידע ימים מתוחים וקשים בעת המבצע "עופרת יצוקה" והתמודד איתם בצורה טובה,

עת הפעיל את כל המערכות באופן המיטבי.

 

אני מאחלת לכולנו, כי כיישוב נשכיל לשמוע ולהכיר את הקולות השונים הנמצאים בקהילה, נתייחס בכבוד גם

לאלה שחושבים אחרת, שנכבד את צרכיו ורצונותיו של האחר, גם אם אינם תואמים את שלנו, שנפתח

תקשורת יישובית ואישית, המבוססת על סובלנות כבוד ורעות, שנראה ונכיר, כי השונות מביאה איתה

פרספקטיבות חדשות, והתנסויות המרחיבות את עולמנו.

 

ברמה האישית, שתהיה לכל אחד ואחת וכל משפחה שנה של בריאות, שלווה, התפתחות אישית,

יכולת ליהנות מההווה ושנהנה מהיחד ונחוש סיפוק הנאה ואהבה בכל אשר נהיה!.

 

                                                                                    שנה טובה,

                                                                                    חמוטל דויטשמן

                                                                                    מזכירת היישוב

 

   


 

     

 כאמור, א' בתשרי הוא בראש וראשונה ציון לראשית היות העולם והאדם.

תפישת הבריאה היהודית אופטימית מאוד ומתארת את חידוש מעשה הבריאה יום יום ושעה שעה – חליפות

היום והלילה, הזמנים, השינויים בטבע, הלידה והצמיחה, מרוצת הדורות ותמורות התקופות – כל אלה באים

לידי ביטוי בכל מקום המתאר את הבריאה בתנ"ך, בספרות התפילה ובפיוטים.

ברוח זו, נתן לראות את ראש השנה, כמציין את היצירה וחידוש מתמיד של מעשי בראשית.

נקווה שהחיים ביישובנו לא יקפאו על השמרים ויעמדו בסימן של יצירה והתחדשות.

שנה טובה וחג שמח!

 

 

 


 

 

 

מתכון לעוגת הדבש:

 

חומרים-

1/2 כוס+ 1/3 כוס (=200 מ"ל) מים רותחים

1 שקית תה

1 כפית קפה נמס

2 ביצים מס' 2

1/2 כוס+1/3 כוס (=200 מ"ל) שמן

1 כוס לא גדושה (=200 גרם) סוכר

1 כוס (=340 גרם) דבש

1/2 2 כוסות (=350 גרם) קמח

1 כפית סודה לשתייה

1/2 כפית קינמון

1/4 כפית ציפורן

מעט אגוז מוסקט

מעט ג'ינג'ר טחון

מעט אגוזים קצוצים גס- לקישוט למעלה

(ל-2 עוגות בתבניות אינגליש קייק באורך 30 ס"מ)

 

אופן הכנה-

מחממים את התנור לחום בינוני-נמוך (150 מעלות) ומשמנים את התבניות.

מוסיפים למים הרותחים את שקית התה והקפה הנמס, ומניחים בצד ל-5 דקות.

שמים את כל שאר המרכיבים בקערת המיקסר, מוסיפים את המים עם התה והקפה,

ומערבלים במהירות בינונית עד שחומרים מתאחדים.

מחלקים את העיסה לתבניות, מפזרים אגוזים קצוצים, ואופים כ-50 דקות (או עד שהסכין

הננעצת במרכז העוגה יוצאת יבשה).

העוגה טעימה יותר יום אחרי האפייה, וטעימה גם אחרי יומיים שלושה.

 

אפתה והמליצה: שלומית הורביץ

 

 

 


 

 

ונתחיל מחדש......

ערב השנה המתחדשת הפניתי שאלות ל –  6  מאנשי הישוב.

שאלתי איך את/ה רואה את החיים בישוב וציין את איחוליך לישוב לקראת השנה החדשה.

אני מביאה את דברי התושבים:

אמנון זלינגר

אני יליד 1943 , נשוי לאליז, אב ל – 4 וסב ל – 3.

הורי הגיעו לכפר מנחם מקיבוץ "אל גביש", שליד רעננה, שלפי צו התנועה, עבר כולו לכפר מנחם. אני נולדתי בדרך – אמי יצאה מ"אל גביש" עברה בבילינסון, ילדה אותי וכך הגענו שנינו לקבוץ (באוטובוס ועגלות).

הייתי שותף לצוותים שונים, שטיפלו במשך השנים בעניין השכונה הקהילתית, שלימים שונה שמה להרחבה.

בתפקידי, כמזכיר, הייתי גם אחד החותמים על ספרי החוזה עם התושבים. לא קראתי את כל הסעיפים, בטרם חתימה, אולם הדברים העיקריים, שעמדו בפנינו ובפני רוב חברי הקבוץ היו – שמירה על הישוב, שכקיבוץ קשה היה לשמור על המשך קיומו, עקב עליה בגיל הממוצע, קיטון מספר החברים ועזיבה מסיבית.

החזון היה – בניית הרחבה קהילתית, כאשר הקהילה תהיה משותפת – קבוץ והרחבה.

כמובן,שגם עניין הרווח הכספי שיחק תפקיד.

וכמו תמיד, המציאות קשה יותר מהחזון. אנשי ההרחבה אינם עשויים מיקשה אחת וסיבות הגעתם לישוב אינן תואמות תמיד את כוונות הקבוץ לקליטתם. לכן, כנראה ההגשמה תיקח יותר זמן.

אני מלא הערכה לאותם אנשים, שעוסקים בבעיות המורכבות, הכרוכות בהקמת קהילה, כה שונה.

 בדיעבד, יש כאלה בקבוץ הישן, החושבים, ש – 150 בתי אב זה גדול עלינו. וההשתלבות לא תתממש לעולם.

לדעתי, עם רצון טוב משני הצדדים וקצת ויתורים, נצליח ליצור קהילה משותפת, שתהיה לטובת כולנו ותענה על האינטרסים של כולם.

 

 

איה פינקוס

אמא של גיל (בת). בת קבוץ וחברת קבוץ. מנהלת הכולבו בישוב.

אני מאוד שמחה, שקמה לנו שכונה. הרחבת הישוב נותנת עתיד לישוב ולבית שלנו.

 אני מאמינה, שלמרות הקשיים נגיע ליצירה של חיי קהילה טובים, שיהיו בהם חיי תרבות ואופי קהילתי.

אני נפגשת בכולבו עם רבים מתושבי השכונה ואני מתרשמת, שהרוב המוחלט של תושבי השכונה רוצים, שיהיה טוב, רוצים לחיות במקום נעים. מקום נעים, זו לא רק הגינה – אלו הם חיי התרבות והחגים הנבנים בעיקר לילדים.

אני מאמינה, שהיצירה הקהילתית מתחילה מהחינוך והתרבות, שיביאו ליצירת קשרים בין אישיים בין אנשי "שתי הקבוצות". אני פוגשת אנשים נעימים וחושבים.

אני מצפה ורוצה, שתהיה הרבה סבלנות, הרבה הקשבה והרבה אמפטיה בין האנשים מ"שני הצדדים".

אני מאמינה, שסבלנות והקשבה ישתלמו לכולם -  שנהיה מסבירי פנים ומקבלי האחר, שנראה את החיוב ונקהה את הפחד.

 

 

אורנית שגיא דקל

אני אחות מזה 14 שנה בבית חולים בילינסון. אמא לשתי בנות, נשואה למעוז.

אני חושבת, שהתהליכים בישוב, אינם מתנהלים בצורה נכונה, והחלטות לגבי נושאים שחשובים לכל אחד מאתנו מתקבלות באופן לא תקין.

 הטיעון, שנערכו בחירות דמוקרטיות לוועד לא מספק – עדיין יש נושאים, שחשובה בהם דעתו של כל תושב ותושב.

אני מתכוונת בעיקר לקבלת החלטות בתחום החינוך. העברת החינוך לישוב נעשתה באופן לא דמוקרטי.

ההחלטה על העברת החינוך, הייתה צריכה לחכות מספר שנים, עד שההרחבה תאויש. ההחלטה התקבלה, כשהיו בהרחבה רק מעט תושבים ונתקבלו עבורנו החלטות עם משמעויות ארוכות טווח, בלי ששותפנו בהן ובדיונים על חזון החינוך.

במצב הנוכחי, לא כל תושבי ההרחבה יכולים ליהנות משרותי החינוך של הישוב.

בישוב חסרות הזדמנויות וערוצי תקשורת. נשארה כמעט רק האפשרות לתקשורת אינטרנטית, אשר ממנה נפגעים תושבים, אשר צריכים להפנים, כי זו דרך לגיטימית, שאין כוונתה לפגוע. אשמח אם תתפתחנה דרכי תקשורת נוספות, שתאפשרנה הכרות וגיבוש.

מתבקש, שייעשה בישוב תהליך של הכרות וגיבוש, שייעשה ע"י גורם חיצוני.

חשוב לי לציין, את הערכתי על תרומתה הרבה של דלית (כיו"ר הנהלת הישוב) לתהליכים ולהדברות בישוב.

אני מאחלת שנה טובה, שנה של שיתוף בכל התחומים. חשוב שתיווצר תשתית לשיתוף ושכולם יוכלו להיות חלק מהקהילה.

 

 

שי בר

ש:שי ספר קצת על עצמך ומדוע בחרתם להתיישב בכפר מנחם ?

ת:אני בן 36 נשוי לאוריאן +4, יליד כפר סבא טייס בחברת תעופה ויזם.

הגענו לישוב, מתוך השאיפה שלנו למצוא מסגרת התיישבותית קהילתית, שיש בה אווירה כפרית, נוף כפרי וקהילה פעילה.

שי פרש יריעה רחבה ודבריו מובאים כתשובה לשאלות:

ש:מהם רשמיך משלב הבניה ומתהליך קליטתך ביישוב ?

ת:אני חושב, שהתיישבות בהרחבה של כפר מנחם, זו הגשמה קולעת של השאיפות שלנו, לשמחתנו התקבלנו ליישוב בחום גם על ידי תושביו הוותיקים (חברי הקיבוץ)

וגם  ע"י תושבי ההרחבה. מאוד התרשמנו מהמעורבות האכפתיות והרצון של כולם לקחת חלק בתהליך ההתהוות של הקהילה.

חווית הבניה הייתה חיובית ביותר. ליוו אותנו אנשי מקצוע נפלאים. עבורנו תכנון ביתנו ובנייתו הלכה למעשה היוו חלק חשוב במימוש החלום שלנו, ביצירת האווירה המשפחתית, ובחיבור למקום שלו אנחנו קוראים היום בית.

ש:מה היא דעתך לגבי הקשיים והאתגרים שצפונים בתהליך הקהילתי של הישוב ?

ת:ברור לי, שקליטה בישוב ויצירת קהילה מגובשת זה דבר, שלוקח זמן ומצריך סבלנות ולמידה הדדית אחד את השני.

לדעתי קהילה מגובשת מבוססת על מפגש בלתי אמצעי בין אנשים ויצירת קשרים.

הגישה שלי לתהליך הקהילתי היא מאוד פרגמאטית, אני לא מאמין בסיסמאות, אלא חושב שערכים משותפים ומכנה משותף הם תוצאה של התקרבות והתחברות המתפתחים משכנות טובה, כבוד הדדי והרצון לשתף פעולה.

ש:מה לדעתך מבדיל ישוב קהילתי מצורת התיישבות אחרת ?

ת:אני חושב, שלישוב קהילתי יש ערך מוסף, כי האנשים מגיעים אליו בכוונה לקחת חלק בקהילה פעילה ותוססת במגוון נושאים כגון תרבות חינוך ספורט. הערך המוסף עבורי מתבטא באיכות החיים במקום בו אני גר.

ש:האם הופתעת מהפערים שמתגלים בציפיותיהם של אנשים שונים מהקיבוץ ומההרחבה ?

ת:אני חושב, שרוב האנשים מעוניינים באותה מטרה והיא ישוב מוצלח, המשמש מודל לקהילה, שהתפתחה מקיבוץ ליישוב קהילתי .

 יש אין ספור בעיות  בתהליך שכזה. אין דרך קלה ליצור השתלבות של שתי הקבוצות לקהילה אחת. זה מצריך זמן והשקעה ובסבירות גבוהה, בדרך יתגלו אי הבנות קשיים ואולי גם עימותים.

הבעיות הן אינן המהות, אלא משוכות שצריך לעבור בדרכנו למטרה.

המערכת האגודתית והקהילתית, נמצאת בשלבי בניה. יש הרבה עשייה הקשורה להקמת מערכות אלו ויתכן וזה מיצר גודש, הפוגע בתחושת השיתוף בקבלת ההחלטות. צריך לעשות כל מאמץ לשפר את התקשורת, ולמצוא את הדרך בה כל אחד יוכל לבטא את דעותיו.

אני מאוד אופטימי. האופטימיות מסתמכת על ההכרות האישית שלי עם אנשים בקיבוץ ובהרחבה.

ש:מה אתה מאחל ליישוב לרגל השנה החדשה ?

ת:אני מאחל לכולנו שנה של שכנות טובה וגאווה ביישובנו כפר מנחם.

 

 

רוני גרניט

אני נשואה לזהר ואמא לאופיר בן 4.5 שנים ולאורי בן שנתיים.

למדתי הנדסה סביבתית וההתמחות שלי הייתה במים ושפכים. אני עובדת במשרד הבריאות, כמהנדסת איכות מים ומאוד אוהבת את העבודה  שלי.

אני חיה בישוב 9 חדשים והצטרפתי לוועדת קליטה. לאור הניסיון שלי וחוסר הידע שהיה לי, כשנקלטתי, היה לי חשוב, לתת למשפחות הנקלטות כלים להסתגלות.

אנחנו מאוד מרוצים מחיי הקהילה והתרבות בישוב. זה בעצם ישוב חדש, הנבנה יחד, ע"י אנשי הקבוץ וההרחבה.

הצוותים המשותפים (לחברי הקבוץ ואנשי ההרחבה) בחינוך, בתרבות ובקליטה – גורמים להכרות, קרבה וקשר בין האנשים ומעניקים הרגשת שייכות.

לא תמיד מגיע מידע מלא לכל התושבים ולכן מתעוררות התנגדויות.

אני מתרשמת, שהאנשים בהרחבה אכפתיים ורוצים בהצלחת הישוב.

איחולי לאנשי הישוב – בריאות, סובלנות והשתתפות בחיי הקהילה.

  

 

יאיר שרון

ברכה לחג

נולדתי, גדלתי והתחנכתי בכפר מנחם במשך 21 שנים, עזבתי את הקיבוץ אחרי השחרור מצה"ל וחזרתי לפני כשנה וחצי, עם בת זוגי, אור ובננו אסף. כיום אנו מתגוררים בשכירות ביישוב ומקווים לבנות כאן את ביתנו בעתיד הקרוב.

כשחזרתי לכאן אחרי היעדרות של כעשר שנים, מצאתי יישוב שונה מאד ממה שהכרתי. ולטובה. מאחר ואינני חבר קיבוץ ומטבע הדברים פחות מעורב בתהליכים ובתמורות שהתחוללו בקיבוץ בשנים באחרונות ארצה לציין דווקא את נקודת המבט שלי על התחום החברתי. מאז שחזרתי הייתה לי הזכות לקחת חלק בכמה פרויקטים חברתיים כמו פיסול סביבתי-קהילתי, הכנת חגים, חברות בועדת תרבות, כתיבה של חלקים ממופע סיום שנת ה- 70 ועוד, והתחושה שלי היא שגלגל ההתנדבות והעשייה המשותפת של פעם מתחיל לחזור על עצמו. השינוי לא קורה ביום בהיר אחד, אבל אני מרגיש היענות גדולה מאד מהציבור ורצון אמיתי להיות שותף למהלכים החברתיים שנעשים כאן. ישנה הרבה עשייה קהילתית ותרבותית, יש כאן אוכלוסיה צעירה ומבוססת שכיף לי להיות חלק ממנה, יש כאן חופש מאד גדול להיות מי שאתה ולעשות מה שאתה מרגיש ורוחות ליברליות מנשבות בשבילים. מבחינתי זה השינוי האמיתי ובאופן אישי אעשה את הטוב ביותר שאני יכול על מנת להשפיע לטובה על היישוב שלנו ולהמשיך להוות חלק אינטגרלי בפסיפס החברתי העשיר והצבעוני שנוצר כאן.

לשנה הקרובה אאחל לקיבוץ בהצלחה בהמשך התהליכים הכלכליים והחברתיים המורכבים כל כך שהוא עובר ולתושבים באופן אישי אאחל, שנמשיך להיות כמו הסיני העני ההוא, ששתל בגינה שלו גרגיר של אורז ולידו זרע של פרח. וכששאלו אותו למה לבזבז כסף על פרח הוא אמר, שהוא שתל את האורז, כדי שיהיה לו ממה לחיות, ואת הפרח, כדי שיהיה לו בשביל מה לחיות.

 

                                                                                              חג שמח,

                                         הביאה לדפוס:יהודית אפרתי 

 

 


 

 

ספטמבר 2009

 

מערכת החינוך – מתיישבי כפר מנחם

 

"מבחן אינטליגנציה האמיתי הוא לא כמה אנחנו יודעים לעשות, אלא כיצד להתנהג כאשר אנחנו איננו יודעים מה לעשות"

                                                  ג'ון קלדוול הולט (מחנך וסופר אמריקאי.)

 

להורים שלום רב,

 

אנו נמצאים כרגע בתחילת שנת לימודים חדשה, ובימים שלפני חגי תשרי שבהם אנו מתפנים לעשיית חשבון נפש.

בימים אלו אני מסיימת שנת עבודה ראשונה בניהול המערכת וברצוני לשתף אתכם במחשבותיי ותחושותיי.

נפלה זכותי לנהל מערכת בצמיחה עקב התעבות הישוב ובנוסף, מעבר הבעלות מהקיבוץ לישוב "מתיישבי כפר מנחם" - משימה מורכבת הכוללת מספר רבדים. 

בשנה זו התמקדתי במספר נושאים:

 

·        בניית סגל העובדים במערכת החינוך, שלשמחתי פרט לשתי עובדות, כל יתר הצוות נשאר ומהווה תשתית מקצועית ואיכותית לקראת קליטת עובדים נוספים ומאפשר לנו לעסוק ולהשביח את המערכת.     
בגבע אנו עדיין לא מצליחים ליצור את אותה תשתית איכותית מפני שאנשים העובדים במסגרת זו לרוב הם אנשים בשנים המוקדמות של חייהם הבוגרים ועדיין לא הגשימו את כל חלומותיהם. בימים אלו אנו מגייסים מאמצים רבים לטובת גיוס עובדים שיישארו במערכת מעבר לשנה אחת.
לשמחתנו, בנעורים  נוצר קשר טוב בין הנערים למדריכה, והנערים רואים את עצמם כקולטים את הנערים החדשים שמצטרפים לישוב. חשוב וראוי לציין שהנערים/ות במסגרת תרומה לקהילה הפעילו פעמיים במשך החופש הגדול פעילות לכלל היישוב.

·        תזונה- הקדשנו לנושא תזונת הילדים מחשבה ומשאבי זמן רבים. בימים אלה נסגר תפריט ומחיר המזון ואנו נמשיך ונעקוב אחר יישומו.

·        בניית דוחות ניהוליים- בימים אלה אנו מתחילים לעבוד עם הנה"ח "כרמל" ובונים איתם עפ"י צרכי השנים הקודמות  את הפורמט להצגת דוחות כספיים שמהווים כלי מרכזי במעקב אחר התנהלות המערכת.  

·        נבנו  ערוצי עבודה פוריים מול המועצה האזורית, ורכזות החינוך הגיל הרך והחינוך הבלתי פורמאלי מהאזור.

·        ניהול דיאלוג פתוח, ישיר וכן עם הורי הילדים במערכת.

נעשתה הערכה מסודרת על עבודת מנהלת החינוך השנה והוגדרה  תוכנית עבודה מעודכנת למנהלת החינוך.

    

 

מסקנות משנה"ל תשס"ט:

 

·        אנו צריכים להעמיק את הזהות החינוכית שהישוב כפר מנחם חפץ לילדיו, וליצור אצל הילדים תחושת שייכות לישוב. אנו לא רוצים לשמוע "אני מהקיבוץ" או "אני מההרחבה".

·        בקרה יותר אפקטיבית על התקציבים במערכת.

·        השנה נעסוק יותר באופן קליטת הילדים ומשפחותיהם העוברות להתגורר בישוב, הן בתחום החינוך והן בתחום היערכות העבודה בבתים. מינהלת החינוך וועדת קליטה לקחו על עצמם לגייס משפחות ותיקות שיקלטו משפחות חדשות.

·        שיפור ההתארגנות בעונת המעבר בין שנות הלימוד- עקב הצורך להסדיר ולשפר את ההתארגנות פניתי למנהלת החינוך בבקשה לאשר חופשה מרוכזת ארוכה יותר (12 ימי עבודה במקום 6 ימי עבודה), במערכת החינוך.    

 

בקשה זו נבעה ממספר שיקולים שונים:

 

1.    היבט פדגוגי – כאשר החופשה אינה מרוכזת כל עובדת יוצאת לאורך הקיץ לשבוע , דבר הדורש מהילדים ומהצוות להתמודד לאורך מספר שבועות בתחלופה של דמויות שלא תמיד מוכרות לאורך כל השנה , דבר הגורם לאי שקט לכולם.

2.    בעלי המלאכה הנדרשים לבצע את השיפוצים וההתאמות בבתים לא מספיקים לבצע אותן

3.    הצוותים החינוכיים לא מספיקים בהכנות הנדרשות (ניקיון הבית, ארגון מחדש, רכישות וכו')

4.    מקצת ימי החופשה מוקדשים להשתלמות מרוכזת של הצוותים כחלק מדרישות חיצוניות (מועצה) והן מצרכים פנימיים דבר המוסיף להשבחת תפקודם ומקצועיותם של הצוותים. אך מקצר את האפשרות של לקיחת ימי מנוחה.

5.    החופשה מאפשרת למטפלות לנוח על-מנת לאגור כוחות, להתארגן ולהתמודד פנימית עם הפרידה מהילדים שליוו במשך השנה וקבלת הילדים החדשים.

6.    פן נוסף לבקשה, הינו ההיבט הכלכלי,  על-פי חוק המעביד חייב להוציא את העובד, לשבוע אחד ברציפות במהלך שנת עבודה.

החופשה המרוכזת בתקופת המעבר חוסכת למערכת את עלות עבודת המחליפות (בנוסף לעלות החופשות), שהייתה עולה למערכת אילו העובדות היו לוקחות חופשות שנתיות במהלך השנה., להזכירכם, עלות שכר העבודה מהווה  60% מתקציב מערכת החינוך.

 

 

מהרהורי ליבי:

 

לצערי, לאחרונה מתנהלת בתוך הישוב תקשורת באמצעות דואר אלקטרוני. צורת תקשורת כזו אינה דיאלוג בין הצדדים, אלא יותר הבעת עמדה. הדבר לגיטימי במידה וזה רצון הכותבים, אני סבורה ואשמח שנפתח ערוצי תקשורת אחרים, לפחות בכל הקשור למערכת החינוך. 
דלתי תמיד פתוחה בפני כולם בימים שבהם אני נמצאת בכפר מנחם, וגם מספר הטלפון שלי מפורסם וידוע לכולכם.

מערכת החינוך, כמו הקהילה, נמצאת בתהליך של בניה ולמידה מתמדת ואכן טעויות נעשות בדרך. אני יודעת שאין במנהלת החינוך כוונות של הסתרת מידע והובלת ציבור שולל. אך כפי שציינתי קודם, גם מנהלת החינוך לומדת איך דברים אמורים להתנהל ביישוב הטרוגני.         
 אני מעבירה אליכם ברכה שקיבלתי לאחרונה מצוות גבע בוגר:

 

"לכל אחת מאיתנו יש זוג רגליים וזכות הבחירה היא שלנו לפתוח באחת מהשתיים: ברגל ימין או ברגל שמאל, הבה נתחיל ברגל ימין, נצעד עם תקווה ובלב נאמין כי התחלה טובה גוררת שנה יפה ומאושרת".

 

תודה רבה לכל השותפים לעשייה, לסיגי ואוריאן, למינהלת החינוך, לצוותים ולהורים המוכנים לתרום מזמנם או סתם להגיד מילה טובה.

תודה מיוחדת לצביה גרשוביץ, שבימים אלו מסיימת את עבודתה לאחר הרבה שנות עשייה ובניית מוניטין מצוין למערכת החינוך של כפר מנחם, ויוצאת לאתגר חדש בהדרכה פדגוגית במגזר הבדואי ובליווי גננות במעונות.

                               בברכת שנה טובה ומוצלחת!

                                                                  גבריאלה חבוניק – מנהלת החינוך

 

 


 

 

 

 


 

 

             נ ו ס ט ל ג י ה

  מותר ביובל 70 שנים, לא כן ? )

 

60 שנה למדינת ישראל –  זו סיבה

לשמחה? להתלהבות? לרוב חגיגה ?

מה יש לחוג? וכי לא שמתם לב להתדרדרות?

כיצד העמיקו הפערים, פשתה השחיתות -

אל מול הימים הנפלאים ההם,  בעת

שהאנשים לא ביקשו לקחת אלא רק לתת!!

 

לא נכון!  הנוסטלגיה המתוקה וגלי הגעגוע

לא עורגים אלא אל ימי הנעורים, אל המבוע.

כאשר, חברות וחברים יקרים,

היינו כולנו צעירים ויפים!

 

מה ,הקיבוץ בן שבעים? ואתם רוצים לחוג?

לרקוד, להריע, כוס יין למזוג?

 הרי כבר מזמן נטשנו עקרונותיו,

סוגדים לקפיטליזם ונרצענו לעבדיו!

היש עוד שיתוף? דאגה לחבר, לחלש, לנזקק?

וכי כל זה לא נעלם, ממש נמחק!

   

לא נכון, יש עוד קיבוץ, והוא חי ובועט

ורבים בו עדיין מוכנים גם לתת.

והגיגי הנוסטלגיה וגלי הגעגוע

הם אל ימי צעירותנו, אל המבוע.

 

עוד לא ירדנו מבמת ההיסטוריה

לא במעשה ולא בתיאוריה,

עוד יש שיתוף, גם במשק, ברווחים

(המעניק לנו תוכן ואיכות חיים).

וה"אני ואפסי עוד", האנוכיות הרעה,

עוד לא נגסו בכל חלקה טובה.

 

העבר רומז לנו כארץ פלאית,

כעולם של אושר מלוא החבית,

אך יש , כן יש כאן עיקום ראיה

המעמעם כשלונות, ייאושים, אכזבה.

זכרונות הנוסטלגיה – על מה מתרפקים?

על היותנו כל כך צעירים ויפים !

 

                                          יואל דרום 

                                           כפר מנחם

  


 

 

ב-3-4.09. נבחרה  ועדת ביקורת  ליישוב :

           נבחרו : יפתח אהרון

                       מרסיה קרן

                       עופר ברזילי

                       קובי שיטרית              

 

 


 

 

ל-עופר בהט  - 

ב ר כ ת   ד ר ך  צ ל ח ה          ו ב ה צ ל ח ה

ע ם  ה ג י ו ס  ל צ ה " ל

 

 


 

 

צביה גרשוביץ הקימה את הנהלת החינוך

בקיבוץ המתחדש ועמדה בראשה. עם איכלוס ההרחבה היא עמדה בערש ניסוח "החזון החינוכי"

של היישוב ובהקמת מנהלת החינוך. צביה גרשוביץ היתה מעורבת עד הפרט האחרון בענייני החינוך ובנתה קשרים עם גורמים שונים לשם שיפור מערכת החינוך.

צביה מסיימת בימים אלה 8 שנים בהנהלת החינוך ו-9 שנים כמדריכה פדגוגית.

הרבה הרבה תודה לצביה והצלחה באתגרים החדשים שהיא לוקחת על עצמה !

 

 

 


חסר רכיב