משה דומב – 20.11.1917 –24.02.2009 קיצור תולדות חיים /מאת נחום שור
משה דומב נולד בוורשה,בירת פולין, בזמן מלחמת העולם הראשונה, להוריו : אסתר ואהרון דומב.
אביו עסק בנגרות. בשנת 1931, בהיותו בן 14 שנים, הצטרף משה לתנועת " השומר הצעיר " בקן וורשה,
הקן הגדול ביותר של התנועה והיה פעיל ביותר בתנועה, כשבן המחזור שלו היה מרדכי אנילביץ', לימים
מפקד המרד בגטו וורשה. משה דומב כתב, בשנות התשעים, את הרומן שלו "שמלצובניק", שעסק בתקופת
המרד בגטו, בעצם הרומן נסב על חבריו של משה. הספר יצא לאור בהוצאת "מורשת", של הקיבוץ הארצי
והיה אחד מגולות הכותרת של פעלו של משה להנצחת השואה.
כידוע, משה עסק רבות בהנצחת השואה ובהנחלת לקחיה לדורות הבאים ופינת הזיכרון וההנצחה לשואה
בקיבוצנו, הסמוכה לבית הקברות ,קמה בראש ובראשונה הודות ליזמתו, תכנונו ונחישותו של משה.
בזמן מלחמת העולם השנייה, נדדו משה ורגינה רעייתו מזרחה, אל ברית המועצות ושהו בקולחוז ליד גורקי,
בלב ברית המועצות.
אבל עם פלישת הנאצים לברית המועצות ביוני,שנת 1941, לא נח ולא שקט משה עד שהצליח להתקבל
כמתנדב, לדיביזיה הליטאית שבשורות הצבא האדום. הוא לחם בגבורה, במשך שלוש שנים, נפצע פעמיים
ובפעם השנייה, ניצלה רגלו מקטיעה רק הודות למנתח ראשי שהציל אותו. הוא הגיע, בשורות הצבא האדום
עד גרמניה, לפרוסיה המזרחית, קודם שנפצע בפעם השנייה ובדרך התקדמותו עם הצבא האדום מערבה, הוא
ראה את הזוועות שעוללו הנאצים הגרמנים, לבני עמנו בשואה. הוא מצא את פולין כמעט ריקה מיהודים.
עם תום המלחמה, עלו משה ורגינה ,יחד עם אינה ואמה, שנולדו בניכר, לישראל, ב-10 בינואר 1948, ממש
בראשית מלחמת העצמאות. הם שהו בתחילה בקיבוץ עין שמר ובאפריל שנת 1949 הם הגיעו אלינו,
לכפר מנחם. מאז בואם ובמשך שישים שנה, היה משה חבר מרכזי, פעיל, יוזם ומשפיע מאד בקיבוצנו והיה
מקובל, מוערך ואהוב מאד על חברי הקיבוץ. אופיו הנדיב, טוב לבו, פעילותו, עזרתו לכל נזקק ובמיוחד
לחבריו שעלו לאחר השואה מחו"ל, אך גם לכל אחד אחר, חברותו וידידותו הטובה, היותו איש אחיעזר
ואחיסמך- כל אלה הקנו לו ידידים ומוקירים רבים מאד בכפר מנחם. כתיבתו הפובליציסטית והספרותית,
בנושאים שונים, בעיתוני התנועה ובפרסומים אחרים, הקנתה לו שם גם במקומות רבים אחרים. כן ,משה
היה איש של רוחב אופקים והרבה כשרונות. הוא חי חיים שלמים.
משה היה מעורב ביותר בבעיות וענייני הקיבוץ ,שימש בתפקידים רבים וחשובים, כולל מזכיר הקיבוץ,
היה חבר בהרבה וועדות והיה מעורב ואכפתי ביותר גם בענייני התנועה, עתידה ודרכה. הוא היה נאמן
הדרך הקיבוצית השיתופית כל ימיו.
יחד עם רגינה הוא הקים משפחה לתפארת, כשבנוסף לאינה ואמה נולדה גם שרה. משה היה מסור מאד
למשפחתו, לרגינה רעייתו , לבנות ,לנכדים ולנינים. מסירותו זו לא ידעה גבול. הוא ידע לבנות יחסי אהבה
וחברות גם יחד, עם בני משפחתו.
בקיבוץ הוא עבד בפלחה, במוסך ובמסגרייה, בתיקון כלים חקלאיים ואחזקת המתקנים והציוד של חדר האוכל.
כולנו משתתפים בצערה העמוק של המשפחה. הסתלקותו של משה היא אבדה קשה מאד לכולנו. הלך לעולמו
אחד מבוני הקיבוץ המסורים ביותר וגם לנו אין ניחומים. ואם יורשה לי, אבד לי באופן אישי חבר, ידיד ומורה
דרך. יהיה זכרו ברוך ונצור בצרור חיינו לתמיד.
-------------------------------------------------------------------------------------
סבא יקר,
ביום שבת נפרדנו ממך. היית רזה, חלש, אבל צלול ומלא אהבה אלינו.
כמו בחייך לא התלוננת. נפרדת מכל אחד מאתנו. איחלת לי שחיי יהיו מאושרים.
הרגשתי את ידך, שאני כה אוהבת את לחיצתה, חשתי שאני נדהמת ממך – מופת ודוגמא אתה לי
בדרך לכתך. אמרת לי שוב ושוב בתקופה האחרונה, שאתה מסתכל על חייך בסיפוק. סיימת את חייך
בבית, מוקף במשפחתך, שכה אוהבת ומעריכה אותך. ביקשת מעומר אישי, שיאמר לכולם, שלא
סבלת הרבה. כל כך הרבה למדתי ממך סבא. בגיל 91, נשארת פעמים רבות, כמו ילד עם מבט סקרן.
תמיד הפתעת אותי באמירות שלך, היה מעניין לדבר אתך, קראת, היית מעורב בנעשה בעולם, בארץ
ובקיבוץ. איש המחשבה והרוח יחד עם איש מעש בעל ידי זהב.
זכור לי סבא, שבחתונה שלנו היה צריך להעביר הרבה כסאות, אז המצאת מתקן מיוחד לנשיאת
כסאות. עשית תמיד מה שהיה צריך לעשות, מעולם לא התעצלת, לא חשבת שמישהו אחר יעשה עבורך.
הכל היה אכפת לך ועשית במו ידיך – מבנין הארץ הזו ועד הדאגה לקטן שבנינך. עשית דברים באופן
יסודי, שלם, מכל הלב.
נוכחותך השקטה, החזקה, מלאת ההומור וחכמת החיים שזורה בזכרונותי.
הבית שלך ושל סבתא רגינה היה עבורי בית שני ולאחר שנפטר אבי, גם תקופות ארוכות היה ביתי
הראשון. תמיד קבלתי ממך ומסבתא חום ואהבה. גם לאחר מכן תמיד היה אכפת לך ושאלת אותי
איך את מסתדרת? תמכת ועזרת ככל שיכולת.
למדתי ממך סבא על נחישות, היכולת להמשיך וללמוד בכל גיל:למדת להשתמש במחשב, כשהיית
מעל גיל 85 והתעקשת להבין את הפרטים. ראיתי אותך מתקן דברים שהרגשת שהיו לא נכונים בעברך.
כל נכדיך ונינך היו ממש מאוהבים בך.
סבא:איש המעלות, אוהב אדם, עניו, עקשן, סקרן, מבוני הארץ, ממקימי הקיבוץ, בעל נאמן, סבא אוהב.
אני נוצרת את זכרונותי ממך באהבה עמוקה.
תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.
באהבה
יפעת
