אוכמה אבירם הקימה וניהלה את מחלקת החינוך של המועצה במשך 17 שנה.
בספטמבר שנה זו סיימה את תפקידה בניהול מחלקת החינוך והיא ממשיכה, במשרה חלקית, בניהול מדור הגיל הרך במועצה. (תפקיד חדש שנבנה בעקבות ניתוח מבנה מחלקת החינוך במועצה והתאמתו לתהליכי הגידול של המועצה.)
ניהול מחלקת החינוך היה תפקיד מגוון שאוכמה הקימה מהמסד.
התפקיד כלל קשר ושיתופי פעולה עם תושבים וישובים, עם כל המסגרות החינוכיות הפועלות בישובים ובמועצה (מעונות, גני ילדים ובתי ספר), עם בתי ספר ומסגרות חינוכיות חיצוניות, הקולטות תלמידי מועצה וכמובן קשר עם משרדי ממשלה, מוסדות להשכלה גבוהה וגורמים חיצונים נוספים. (תנועה קיבוצית, קרנות, מפעלים יועצים וארגונים התומכים בפרויקטים חינוכים וכו').
על פי תפישתה, מנהל מחלקת חינוך אמור לגשר בין החלקים הארגוניים של התפקיד לבין היותו איש מקצוע המציג תפישות חינוכיות, מבוססות על ידע וניסיון ומהווה משאב ללמידה והעשרה בעזרתו ובעזרת גורמים מקצועיים נוספים הפועלים בסביבה.
תפישה זו חייבה גישור בין פעולות שגרה יומיומיות כמו מעקב תקציבי, קשר עם נהגים בהסעות התלמידים, מתן מענה לצרכים פרטנים של תלמידים והורים, תמיכה בבעלי תפקידים ועוד לבין חשיבה, יוזמה וביצוע של פרויקטים חדשים, גיוס משאבים, הובלת תהליכים, והתאמת ה"שטח" לשינוים הרבים העוברים על ישובי המועצה.
אחד התהליכים המשמעותיים בתקופת עבודתה של אוכמה היה הקמת בית הספר היסודי של המועצה "שדות יואב".
לדעתה של אוכמה, הקמת בית הספר היסודי המשותף היתה נקודת מפנה בתפישת התושבים את המועצה. המפגש של ילדי המועצה והוריהם, מושבים וקיבוצים, במסגרת חינוכית אחת, היווה כור היתוך, לתחושת היחד והשותפות של כל מי ששייך למועצה האזורית יואב.
עם סיום תפקידה נפגשתי עם אוכמה לשיחה. שיחתנו התמקדה בהשפעת השינויים בקיבוצים על מערכות החינוך במועצה ובישובים ועל מקומה של המועצה ומעורבותה בתהליכים אלה.
אוכמה פרשה קונספציה מנוסחת על דרכי עבודה במציאות המשתנה.
אני מביאה את דבריה:
תהליכי השינוי בתפישת מערכת החינוך הקיבוצית אינם תהליכים של העשור האחרון וגם לא עשרים השנים האחרונות. מי שעוקב יכול לראות שלאורך כל השנים התקיימו שינויים, אולי לא שינויים חדים, כמו שתופשים את המעבר ללינה המשפחתית, אבל היו שינויים, וחלקם מהותיים.
תהליכי ההפרטה יחד עם תהליכי ההרחבה ופתיחת הקיבוץ למגוון תושבים זירז תהליכים והשפיע במיוחד לדעתי, בשני היבטים:
א.בפני הורים נפתחו אלטרנטיבות לבחירה. למרות, שלא הכל ניתן לבחירה –
האפשריות התרחבו, במיוחד בתחום הגיל הרך ובמסגרות החינוך הבלתי פורמלי.
ב. נקודת הכובד בתפישה החינוכית עברה מההתייחסות לכלל (קבוצה חינוכית /קיבוץ) אל הפרט, הילד והוריו.
על רקע שינויים אלה מערכת החינוך נדרשת היום לתת מענה מגוון ומותאם לצרכים השונים, תוך שמירה על איכותה ועל עקרונות הליבה, שעושים אותה טובה ומיוחדת. רק כך ההורים ימשיכו לבחור בה, כמענה הטוב ביותר לילדיהם.
כקהילה, חשוב מאוד שנבין, שהשפעתם של המהלכים האלה אינה מסתיימת בתוך המשפחה. לתהליכים המתוארים השפעה על הקהילה כולה, במיוחד בתחום הגיל הרך והחינוך הבלתי פורמלי ("גבע") אבל גם בבתי הספר . (לדוגמא:השתייכותו או אי השתייכותו של ילד/נער למסגרת החינוכית בקיבוץ, בשעות של אחרי בית הספר, אינה ענין טכני. לעובדה זו יש משמעויות רבות, שלחלקן אנו כבר מודעים ומנסים לתת מענה, אבל ברור שזו רק התחלת הדרך....
הכרחי, שנחשוב מראש על מציאות כזו ונדע לתת מענה, שיבטיח שמירה על איכות חיינו כקהילה.
המועצה ככלל ומחלקת החינוך, מההיבט שלה, מנסים ליזום מהלכים ולסייע בהערכות לקראת המציאות המשתנה.
בתחום החינוך אנו מציעים, מעורבות בצוותים הישוביים העוסקים בהרחבות, סיוע בניתוח והבנת השפעתם של השינויים על מערכת החינוך ובחשיבה על דרכים להתאמת המסגרות החינוכיות היישוביות (גיל רך וחינוך בלתי פורמאלי) למציאות החדשה. ברשותנו מאגרי ידע וניסיון מצטבר וכמו-כן משאבים כספיים, שגם אם אינם מיליונים, יש בהם כדי לעזור.
במקביל לחשיבה העתידית (אסטרטגיה), אנחנו עוסקים גם ביום-יום ומקיימים קבוצות עמיתים לבעלי תפקידים בקיבוצים(רכזי חינוך, רכזות גיל רך, מדריכים חברתיים). קבוצות אלה נפגשות באופן קבוע כקבוצות ללמידה, העשרה ותמיכה.
בכפר מנחם נבנה תהליך בהשתתפות המועצה, שמטרתו, הגדרת החזון החינוכי של כפר-מנחם על מגוון תושביה, בנית מבנה ניהולי מותאם לחזון והגדרת היעדים, שיאפשרו להגשימו. התהליך נמצא בעיצומו ואני מאמינה, שישרת את כולנו.
כתפישה, אני חושבת, שנכון לבסס בכל ישוב מערכת חינוך לכל ילדי הישוב, מגילאי לידה עד סוף י"ב. בראש המערכת חשוב שיעמוד/תעמוד מנהל/ת בעל/ת הכשרה מקצועית מתאימה, כאשר לכל אחת מחטיבות הגיל (גיל רך, יסודי, ותיכון) יהיה רכז (היקפי המשרה יקבעו על פי הצורך ובהתאם למספרי הילדים).
הנהלת החינוך של הקיבוץ צריכה להיות מורכבת, לדעתי, מהצוות החינוכי הנ"ל, נציג מהמזכירות (הנהלת הקהילה) ואדם המצוי בתחום הכלכלה.
מבנה כזה יאפשר ראיה הוליסטית של התהליך החינוכי (רצף חינוכי של כל חטיבות הגיל) וחיבור אמיתי של החינוך אל הנהלת הקיבוץ.
מערכת החינוך היא מערכת חשובה ביותר והכרחי שניתן את הדעת איך לבנות אותה כך, שתתן את המענה הטוב ביותר שביכולתנו, כקהילה לתת.
בסיום נשאלה אוכמה ממה נהנתה בעבודה?
וזו תשובתה –תפקיד מנהל מחלקת חינוך הוא תפקיד מגוון מאוד, מאתגר ומעשיר.
אהבתי מאוד את העצמאות שניתנה לי ליזום ולהוביל תהליכים, להביא תוכניות חינוכיות חדשות למערכת, לשכנע מפעלים ויזמים לסייע בביצוע פרויקטים בבתי הספר ובגנים. זו הרגשה נהדרת לבוא עם רעיון חדש ולראות כיצד הוא קורם עור וגידים ונהייה לחלק משגרת החיים. האפשרות שניתנה לי, לתרום למערכות החינוך ולהשפיע על העשייה העשירה אותי מאוד.
אהבתי את העבודה במועצה, את תחושת השותפות והעזרה בין בעלי התפקידים השונים במחלקות השונות, את היותי חלק מצוות, שבמקרים רבים, היה צוות מוביל בהיבט הארצי.
אהבתי מאוד את הקשר הבלתי אמצעי עם אנשי החינוך שלנו בשטח!!!
במשפט אחד - זכיתי למלא תפקיד מרתק.
כרגע פני לשני כיוונים:
א.בניה וביסוס מדור הגיל הרך במועצה. אני רואה קשר ישיר בין איכות מערכת
הגיל הרך במועצה ובישובים להצלחתו של תהליך הקליטה של התושבים חדשים.
טיפוח מערכות הגיל הרך = טיפוח הישובים.
ב. העשרה, למידה ועיסוק בתחומים חדשים-ישנים שעכשיו אני מאמינה שימצא
להם הזמן הראוי.
