חברים מספרים

כתבתי בצרפתית ואני מקווה שהתרגום האוטומטי לעברית יהיה נכון.

היום אני מגלה את האתר שלך ואת מדור הארכיונים שלו וזה מעלה זיכרונות ישנים מאוד; זקן אבל עדיין חי מאוד.

עם שלושה חברים וארוסתי, כולם סטודנטים לא יהודים, עזבנו את צרפת לחודש בישראל בקיץ 1966 ועבדנו בקיבוץ כפר מנחם.

אני עכשיו בן 80 והחוויה הזו נשארת בזיכרוני ותרמה רבות למערכת היחסים הרגשית שלי עם המדינה הזו.

קודם כל, זיכרון העבודה: מוקדם מאוד בבוקר עד בערך 1 בצהריים, אין הפוגה לתחזוקת הלול התעשייתי, חיסוני העופות, איסוף אשפה תחת שמש קופחת, עבודה בשדות; ואפילו לארוסתי, קתולית אדוקה, עזרתו של הרב לטקס הכשר של חיתוך תרנגולות.

הארוחה הייתה חסכונית למדי, בהחלט לא גורמה, אבל נפלאה! מיץ משמש לפי הטעם. עבורנו, הצעירים המותשים מעבודת הבוקר וגל החום, זה היה תענוג אמיתי.

אחר הצהריים, זמן חופשי בקיבוץ: בעיקר תנומה ובריכת שחייה (בריכת שחייה נחמדה מאוד באזור מיוער).

בערב, לפעמים קונצרטים או פעילויות תרבות אחרות. הופתעתי לראות לא פעם את אותם קיבוצים שעבדו קשה בעבודת יד בשדות או במקומות אחרים, והיו מוזיקאים מעולים בערבים. שלא לדבר על השליטה יוצאת הדופן בשפות...

למרות שנשארנו רק חודש, אני עדיין זוכר קהילה שהייתה יוצאת דופן למדי ביישום צורה של אידיאל של סולידריות, של בניית קהילה, "לכל אחד לפי צרכיו" ללא מחזור כסף פנימי (לפחות, מעולם לא ראיתי), של עבודה קשה, של איכויות אינטלקטואליות ותרבותיות יוצאות דופן,  רוח חילונית (לא הרגשנו כיתתיות, ולא נדחקנו לשוליים), והכל קרוב למדי לדימוי של קומוניזם אידיאלי.

כאדם ישר, אני חושב שברמת המדינה, הקומוניזם הוא אוטופיה שיכולה לשרוד רק באמצעות דיקטטורה. אבל, ברמה מקומית מאוד, בכפר מנחם, האוטופיה הזאת נראתה לי בכל זאת חיה וחסרת מעצורים. כמובן שב-1966 המייסדים והבאים אחריהם הונעו על ידי רוח חלוצית, מוכנים להקריב קורבנות, ואילו הצעירים כבר נראו לי לפעמים נמשכים יותר לחיים בעיר, מחוץ למסגרת הקהילתית.

בכל מקרה, כל הכבוד שלי לחלוצים הללו: עבור אשתי ועבורי, כפר מנחם, זהו דימוי של נווה מדבר של התמדה, עמל, הצלחה ו... של ירק בסביבה שהייתה כמעט מדברית.

מוריד את הכובע בפני החבר'ה!! ושלום!