שולמית אורן
שולמית נקראה שליימה כשנולדה ב-12
ביולי 1916 בסלובודקה - עיירה קטנה ליד קייב לשרה-חיה ומנחם מנדל זיבוטובסקי אשר
ציפו לבן שייקרא שלמה, על שם קרוב משפחה.
ב1918, כאשר פטליורה והקוזקים שלו הרגו
ביהודי קייב וסביבתה, המשפחה עקרה והתחילה בנדידה בעגלות איכרים, ברגל ובסירות
נהר. הם עשו דרכם דרך רומניה לאיטליה ושם לנמל בו עלו על אניה שהפליגה לניו-יורק,
אמריקה. הם עגנו באליס-איילנד שם חיכתה להם משפחתם שפגשה אותם ולקחה אותם לקוינס
בניו יורק.
שליימה נקראה סיידי והמשפחה השתכנה
באזור קרוטונה-פארק. סיידי נשלחה לגנון ומיד חזרה הביתה בוכיה, כי לא זכרה את שמה.
אהרון אחיה ואסתר אחותה ליוו אותה והיא הסתגלה לאט לאט.
היא הלכה לבית ספר יסודי ותיכון, אותו
סיימה בציון הגבוה ביותר עד אז.
משם עברה ללמוד בהאנטר קולג׳ אשר סיימה
בהצטיינות יתרה (SUM MAGNA CUM LAUDE). היא אהבה לרקוד והיתה רקדנית בקבוצה של מרתה גראהם. בעקבות אחיה
ואחותה הצטרפה ל ״ השומר הצעיר״ וב1940,
ללא יכולת לקבל סרטיפיקט להגירה, נסעה כתיירת באוניה האחרונה שחצתה את האוקינוס
האטלנטי והים התיכון (מחשש הU-boats
הגרמנים). האוניה עגנה בחיפה ואת סיידי פגשו אהרון ואסתר. סיידי הפכה לשולמית
ונסעה לכפר מנחם.
בכפר מנחם שולמית פגשה את חיים-דוד והם
התחתנו ב-1941. בנם הראשון, אלישע, נולד ב1942 ונפטר בינקותו. בנם השני, עמי, נולד
ב1944. שולמית עבדה כמטפלת והמשיכה לרקוד ולהופיע. הבת צביה נולדה ב1951.
כאשר אסתר, אחותה, חלתה, שולמית הפסיקה
לרקוד והקדישה עצמה לטיפול באסתר.
בקייץ 1957 נולדה נאוה.
שולמית רצתה להיות מורה, ומאחר וזה לא
התאפשר, היא עבדה במרפאה כאחות.
כל הזמן המשיכה שולמית להתעניין במחול
והיתה מעורבת בהקמת להקת עינבל ואחר-כך להקת בת-שבע.
שולמית אהבה לשיר והשתתפה במקהלה של
כפר מנחם יחד עם חיים-דוד.
שולמית נפטרה ב-26 באוגוסט, 2005, שהוא
גם יום השנה לאלישע בנה הראשון.