חיים מילר

חיים מילר קורות חיים 27/9/20
חיים נולד בווינה בעשרים ותשעה באפריל 1921, בשם אלפרד, להוריו מוזס ובטי מילר.
המשפחה, ממעמד הפועלים והחיים חיי דחק עם בית קטן ותנאים בסיסיים.
חיים לא הלך לגן הילדים ובילדותו היה ילד חולני ומפונק. אביו , שהיה פועל פשוט הצטרף למפלגה הסוציאל דמוקרטית בווינה האדומה והיה לוחם פרולטריון.
המשפחה , חילונית לחלוטין וציינה רק את פסח וראש השנה. לא היו הרבה יהודים בסביבה. חיים הולך לבית ספר יסודי, לא יהודי ובשלב זה, לא מרגיש שום אפליה או התנכלות. בכיתה ו' הוא מצטרף למועדון התעמלות. הוא ממשיך מכיתה ה' לגימנסיה ובגיל 12, עובר מהפך בריאותי, הוא מתחזק, בריאותית ונפשית.
במסגרת מועדון ההתעמלות, נערכו גם טיולים ודיונים פוליטיים , אשר שינו את חייו. הוא התחזק, התמלא בטחון עצמי ולמד לעמוד על דעותיו. חיים התעמת גם עם ילדים מהנוער ההיטלראי והראה להם את נחת זרועו.ב1932, תופסת המפלגה הנוצרית סוציאליסטית את השלטון והחיים מתהפכים. וינה הופכת מוינה האדומה לווינה של מלחמות בין המפלגות. זמן לא רב, לאחר מכן, מצטרף חיים לתנועת הנוער – כחול לבן- שם קיבל כבר חינוך ציוני ומחשבות על עליה לארץ. בכיתה ח' למורת רוחם של הוריו, הוא מפסיק את הלימודים ומקדיש חייו לתנועת הנוער.
חיים מתחיל ללמוד מסגרות כהכנה לעלייה לארץ. במסגרת לימודיו, מתגברת אצלו תודעת זכויות העובד ושיש להילחם עליהן. במקביל הוא ממשיך להיות פעיל בתנועת הנוער ויוצא למחנות קיץ. באותה תקופה הוא מקבל את זוג האופניים הראשון . האופניים הפכו בהמשך, לחלק חשוב מחייו. באוסטריה, הוא נהג לרכב עליהם למרחקים של מאות קילומטרים.
ב1938, סופחה אוסטריה לגרמניה, והחיים הופכים בלתי נסבלים. הוא נוסע על אופניו להכשרה בגרץ ועובד בעבודות שונות. הוא חוזר לווינה, מצטרף לקבוץ עירוני הסובל מהתנכלויות חוזרות ונשנות מצד הנוער ההיטלראי. הוא עובר לתנועת השומר הצעיר ומתארגן לעליה לארץ ללא הוריו , אותם השאיר מאחור ולא ראה אותם שוב. הוא עלה על אנייה ביוגוסלביה ולאחר מכן על אנייה קטנה בשם אטראטו, עמה מגיע לחוף שפיים. הגרעין עובר לעין השופט, שם עובד חיים כמסגר. לאחר זמן , מקים הגרעין את קבוץ אל גביש, המורכב מיוצאי גרמניה ופולניה. החברים מתפרנסים מעבודות חקלאות באזור רעננה ומבינים שצריך עוד אמצעי פרנסה. הם מוצאים ציוד מסגרות ישן ומשתלטים עליו. זו הייתה תחילתה של מסגריית החוץ שלימים הפכה למפעל המתכת כפר מנחם. חיים מתגייס למחלקה הגרמנית בפיקודו של שמעון אבידן ואלגביש עובר כולו עלפי דין התנועה לכפר מנחם. קצרה היריעה מלספר על המחלקה הגרמנית אך תפקידה היה לבצע פעולות ריגול וחבלה, כחיילים גרמנים. שפת האימונים הייתה גרמנית ואף המדים היו גרמנים. הכל כהכנה לפלישת הנאצים לישראל, מה שלא קרה בסופו של דבר.
לאחר הסרת האיום הגרמני , עובר חיים לפלמ"ח שם הוא אחראי על מחסני נשק ועוד פעילויות שונות. במסגרת האמונים באזור משמר העמק, שם הוא פוגש את הדסה , אותה יפגוש בשנית
ב 1946 לאחר חזרתו משרות בבריגדה. חיים משרת באותה תקופה בפלמ"ח ועוזר גם בפעולות הסזון. עם גיוסו לבריגדה ב 1944 הוא עובר לאירופה במסגרת המחלקה הגרמנית. שם הוא עוסק בשמירה על גבולות ופוגש פליטים יהודים. עם סיום המלחמה הוא נשאר באירופה ומצטרף לארגון הנוקמים אשר עוסק בנקמה בנאצים ועל כך נכתב הרבה.
חיים עובר להולנד ומשם מנסה למצוא את בית הוריו בווינה ואז מתברר לו גורלם המר. הוא מקבל אחריות על מחנה פליטים ולאחר מכן מלווה את אניית הפליטים, תל חי בדרכה ארצה. האנגלים מאפשרים ליהודים להיכנס לנמל חיפה וחיים חוזר לשורות הפלמ"ח. הוא מתגורר תקופה בתל אביב ושם מחדש את קשריו עם הדסה ולאחר זמן, נישא והזוג חוזר לכפר מנחם. ב1947 נולד בנם הבכור משה ז"ל. חיים ממונה למא"ז הקבוץ בתקופה מסובכת של חיפושי נשק מצד האנגלים. הוא משתתף בקרבות מלחמת השחרור בעיקר באזור כפר מנחם וכן במבצע יואב כמפקד.
ב1949 נולדה בתם, בתיה ובהמשך גם אבי ושרית.
בקבוץ המשיך חיים בעבודתו במפעל המתכת שבו עבד, כמעט עד יומו האחרון. בין הזמנים הספיק גם להיות פעיל במחלקת הביטחון של התנועה.
חיים היה דמות מאד מקובלת בקבוץ ועזר בכל דבר אפשרי.
בשנים האחרונות, שהה בבית הדר, שם זכה לטיפול מסור, כרגיל. הוא הותיר אחריו, גם 7 נכדים ו10 נינים.
יהי זכרו ברוך. הקבוץ כולו משתתף בצער המשפחה.
אמנון זלינגר