אביגדור כהן
אביגדור נולד ב- 16.7.1920 בוינה אוסטריה להוריו
הדביג ויוליוס כבן יחיד כמעט ללא משפחה מורחבת. הוא סיים בית ספר בגיל 14 והמשיך
משם ללימודי קונדיטוריה בצורה מקצועית. המשפחה גרה בעוני ופשטות, אך למרות זאת,
אביגדור מצא את דרכו ופרח בתחומי העניין שלו.
אביגדור סיפר שלא סבל מאנטישמיות וגם במקרים שכן הוא תמיד ידע להגן על עצמו. עוד
הוא סיפר כי בחודש מרץ 1938 הוא היה עד לקבלת הפנים המתלהבת של תושבי ווינה להיטלר
ואביו שראה כי מצב היהודים בוינה מחמיר, החליט כי עליהם לעזוב ולעלות לפלסטינה. במהלך
מבריק הוא פנה לשגרירות עירק לקבלת היתר לביקור עסקים בבגדאד לצורך שיווק עסק
החממות שלו, כאשר בפועל כוונתם הייתה לרדת מהאוניה בדרך בעת שתעגון בנמל חיפה.
הם עלו על האוניה אך כאשר עגנו בחיפה וניסו לרדת
הבריטים מנעו זאת מהם. בהחלטה משפחתית הוא הסתנן מהספינה וכשהגיע לחוף התחבר
למקומיים שעזרו לו. לאחר התאקלמותו בארץ אביגדור הצטרף להגנה ולפלמ"ח שם שירת
במחלקה הגרמנית.
הוריו המשיכו עם האוניה לבגדאד ורק זמן רב לאחר
מכן הגיעו לירושלים, שם הוחזקו במעצר בחשד לריגול עד שאביגדור הצליח לשחרר אותם.
אביגדור השתקע באבוקה שם הכיר את אשתו האהובה
ז'וז'ה ושם נולדו להם בניהם ראובן ז"ל ועמוס. בשנת 1950 אבוקה התפרקה והמשפחה
עברה לקיבוץ כפר מנחם.
במשך 18 שנה עבד אביגדור כרועה הצאן של הקיבוץ.
לימים סיפר כי אהב לעבוד לבד משום שזה אפשר לו לחשוב בשקט ולצייר.
באמצע שנות השישים אביגדור היה ממקימי מפעל
הקרמיקה והפך במהירה לכוח המוביל והמקצועי של המפעל אשר בעקבותם הוזמן להולנד
להשתלמות עם ז'וז'ה.
אביגדור לעולם לא למד אומנות והיה אוטודידקט
בתחומים שונים כגון: ציור, פיסול , מריונטות לתאטרון בובות, עיצוב במה, קריקטורה
ואיפור. ז'וז'ה ואביגדור חיו והיו פורים עבור כפר מנחם, יצירת התחפושות והאיפור
הפכו עם השנים למוסד ולשם דבר ברחבי הקיבוץ. אביגדור גם נהג ליצור במו ידיו
(ורגליו) שנאפס מענבים שהביא מהכרם של הקיבוץ.
בנם הבכור ראובן ז"ל נהרג באוקטובר 1973,
מלחמת יום כיפור, כאשר שירת כמפקד טנק בגולן. ראובן היה אמן גם הוא ועבד במהלך
השנים רבות עם אביו. מותו השאיר משפחה שבורת לב.
בשלב מסוים אביגדור נזכר בחלום של ראובן לעסוק יום
אחד באנימציה. הוא הפך סידרת קריקטורות של בנו על הצבא לסרט אנימציה הראשון שלו.
בהמשך ביצע מספר סרטי אנימציה נוספים, הטוב ביותר על תולדות הטיסה, חלום משותף עם
עמוס בנו הצעיר. החלום הפך למציאות משותפת דרך העפת עפיפונים וכדורים פורחים בחגי
הקיבוץ ועריכת חוגי טיסנים לילדים.
אביגדור צייר סיפור על דוב וציפור לבנים שלו
הקטנים עם מסר חינוכי - שכל אחד יקבל את עצמו כמו שהוא. עשרות שנים יותר מאוחר יצא
ספר הילדים, מוקדש לנכדתו רומי בשם "כאשר לדוב התחשק לעוף" עם חרוזים של
מרים רות. הספר תורגם בהמשך לאנגלית ע"י גרשון רייטר.
רומי נכדתם היחידה של ז'וז'ה ואביגדור, ביתם של נעמי
ועמוס נולדה זמן קצר לפני פטירתה של ז'וז'ה ז"ל. כעשרים שנה רומי הייתה אור
בחייו של סבא אביגדור, הוא היה גאה בה כל הדרך ובמיוחד שהתגייסה לצה"ל.
לז'וז'ה ואביגדור היה כישרון מיוחד לקלוט אנשים
שונים באהבה גדולה לביתם. נגה, ניצולת שואה בגיל 10, כלתם אתי וביתה יסמין ועוד
בנות רבות. גם המשך הדורות של אותן נשים היה בקשר ונשאר חלק מהמשפחה.
אביגדור בחר אחרי כמה מחלות למרות שהיה עדיין
עצמאי לגור בבית הדר. על כך המשפחה מודה מעומק הלב לדני, יפה, מסטורה, מרים, דן
ורוקסן ולכל הצוות שנתנו במשך השנים לאבא הרגשת בית וכבוד לחיים לפי רצונו, זה לא
ברור מאליו.
גם בבית הדר שמר אביגדור על קשר חם עם משפחה וחברים דרך המחשב שלו ועקב בטלוויזיה
אחרי המתרחש בעולם.
נמשיך לחייך תמיד שנזכור את אמירותיך בהומור
וחוכמה.