ליזקה אטינגר 28.2.1919 – 16.4.2016

ליזקה נולדה בעיר לידה בפולין, שלימים סופחה לביילורוס. הוריה עסקו במסחר וחינוך.
לליזקה היו עוד שתי אחיות, מרים ושולמית אשר נספתה עם כל משפחתה בשואה.
בלידה הייתה קהילה יהודית גדולה ושם ספגה ליזקה את התודעה הציונית. היא למדה בית הספר "תרבות" והשתלבה היטב בחיי בית הספר, בלימודים ובחברה. בבית הספר למדה ליזקה עברית, שפה שנהייתה שגורה הייטב בפיה. במקביל לפעילות בית הספר הייתה ליזקה פעילה מאוד בתנועת הנוער "המחנה הציוני", אולם רוב חברותיה היו מהשומר הצעיר, שהייתה תנועה גדולה מאוד בלידה.
עם פרוץ המלחמה והשתלטות הצבא הרוסי על העיר עסקה ליזקה בחינוך והייתה גננת בגן ילדים. לאחר זמו מה הכירה את בעלה הראשון. אחרי שנה וחצי כבשו הגרמנים את לידה וכל המשפחה, כמו שאר היהודים, נהייתה לפליטים. בעלה אהרון נלקח למחנה פונאר ומאז לא פגשה בו עוד. ליזקה מובאת לגיטו וילנה ולאחר תלאות חוזרת לעיר הולדתה, לידה, ישר לגיטו, יחד עם כל משפחתה. בגיטו עוברת המשפחה תלאות רבות. אחותה שולמית מופרדת מהמשפחה ומאז לא ראתה אותה.
בשלב זה נפרדת ליזקה ממשפחתה, מתחבאת עם ידידים בבונקר ומשם יוצאת ליערות ומצטרפת לפרטיזנים שם הועסקה כחובשת. במחנה הפרטיזנים מצטרפת אליה אחותה מרים והיא זו שמבשרת לה על גורם המר של הוריה, שנשלחו למידאנק. קצרה היריעה מלספר את שעברה בתקופה זו.
עם סיום המלחמה היא חוזרת ללידה. בשנת 1946 מגיעה ליזקה למחנות העקורים באיטליה ומשם, בשנת 1948 היא עולה לישראל. באמצעות חברים משותפים היא מכירה את מי שיהיה בעלה, אברהם אטינגר, חבר בית אלפא. אברהם עסק בעבודת מחקר על המלחמה והשואה ותוך כדי ראיון עם ליזקה ניצתה ביניהם האהבה. הם נישאו והגיעו לכפר מנחם בעקבות חברי כפר מנחם יוצאי לידה. לזוג נולדו שני ילדים, רבקה ושמואליק ובהמשך הגיעו הנכדים.
בקיבוץ עסקה ליזקה בחינוך, בעיקר של חברות נוער שהגיעו באותן שנים לכפר מנחם. למטרה זו הקדישה את כל כוחה ומרצה. מאוחר יותר היא עוברת לעבוד במסגרת עליית הנוער ובמשרד הקליטה בירושלים. עם חזרתה לקבוץ, היא משתלבת בעבודה בקיבוץ, במחסן הבגדים, במטבח והייתה שותפה בפעילות התרבותית בקיבוץ.
ליזקה עסקה רבות בהנצחת יהדות לידה ופעילותה בקרב הפרטיזנים.
בשנותיה האחרונות שהתה ליזקה בבית הדר וזכתה שם לטיפול מסור.