ברכה קנטור

ברכה קנטור  תולדות חיים                            22.9.22 – 12.10.1927

ברכה נולדה ב- 12.10.1927 כבת בכורה להוריה מאיר ומלכה פוקס., בכפר קטן בפולין (כיום האזור שייך לאוקריאנה). ילדותה בכפר, במשפחה חקלאית בעלת אדמות, עברה בטוב, עד שפרצה מלחמת העולם השניה ועולמה התהפך.

 ראשית, המשפחה התחלפה עם איכר עני, שחי מעבר לנהר בצד בו שלטו הרוסים. רמת החיים ירדה פלאים אבל לא היה איום קיומי. בהמשך התקדמו הגרמנים וכבשו גם את השטח הזה. אב המשפחה נלקח למחנה עבודה ומאז לא נראה. האם עם חמישה ילדים התחילה להיטלטל בדרכים, שהייה בגיטו, רעב, מחלות, מות שלוש אחיות ובריחה ליער ביער קור מקפיא של אירופה וללא מזון. בערבים נשלחת ברכה לכפר נקרוב לבקש קצת לחם או תפו"א, כשהפחד לא מרפה – מי יפתח את הדלת? האם יסגירה לידי הגרמנים? כך חייה המשפחה עד סוף המלחמה.

לאחר המלחמה מצטרפת ברכה לגרעין " בוני הנגב" שהתארגן  באחוזה שכורה באיטליה והכשיר את חבריו לקראת עליה לארץ. התקופה תקופת "הספר הלבן" בה הגבילו הבריטים את העלייה לארץ ולכן מתוכננת עלייה בלתי לגלית. לרוע המזל הספינה נתפסת, בנמל  על יד הבריטים "לה ספציה"  . לאחר  תלאות מרובות, שביתות רעב והפעלת לחץ ציבורי מכל העולם משוחררת האוניה (ספינת המעפילים "דב הוז"). ב- 19.5.1946 עוגנת הספינה בישראל ובין היורדים ממנה , נוסף לחברי גרעין  "בוני הנגב"  גם אמא של ברכה ואחיה  טובה ויענקלה.

בארץ מגיעה ברכה לכפר מנחם, מקימה משפחה עם מיטק, המורה האגדי ונולדים להם שני ילדים, מאירה וענת.

רוב שנותיה עבדה ברכה בחינוך, תוך השקעה של הרבה מחשבה ןמאמץ, מתוך רצון לגדל ילדים עצמאיים בעלי ערכים. בין ההורים היו כאלה שראו אותה ספרטנית מדי, אבלכולם העריכו אותה.

לאחר שסיימה לעבוד בחינוך עבדה כמזכירה רפואית. היא למדה הרבה ומאוד אהבה עבודה זו ואת הקשר עם החברים והאחיות.

סביב גיל 40 התגלתה אצל ברכה מחלת הסכרת. ברכה הקפידה מאוד על אכילה בהתאם ולמדה לבדוק את עצמה ולהעריך את כמות האינסולין הדרושה לה עד כדי כך, שבשהותה בבתי החולים הייתה מתדרכת את הרופאים. ברכה עברה המון תופעות "היפו" , נפילות ושברים אבל תמיד האוששה וקמה. כמו בימי המחלה, כך בימי השלום, ברכה הייתה שורדת.